אחד המושגים המרכזיים שכל שותף עסקי או יזם חייב להבין הוא מניות הבכורה (Preferred Shares). בעוד שבעסק קלאסי כל המניות שוות בזכויותיהן, הרי שבמסגרת דיני חברות בהייטק, המשקיעים דורשים זכויות עודפות שמטרתן להגן על השקעתם הכספית. זכויות אלו באות לידי ביטוי בעיקר במנגנון המכונה "קדימות בפירוק" (Liquidation Preference).
משמעות הדבר היא שבכל אירוע של מכירת החברה או פירוקה, בעלי מניות הבכורה יקבלו את כספם בחזרה לפני שבעלי המניות הרגילות, בדרך כלל המייסדים והעובדים, יראו שקל אחד. מדובר במנגנון שנועד להבטיח למשקיעים שהם לא יפסידו את השקעתם במקרה שבו החברה נמכרת במחיר נמוך מהצפוי. מעבר לכך, מניות בכורה כוללות לרוב זכויות הגנה מפני דילול (Anti-dilution), אשר מבטיחות שחלקם היחסי של המשקיעים לא ייפגע במידה והחברה תגייס הון לפי שווי נמוך יותר בעתיד.
יתרה מכך, קיימת אבחנה חשובה בין מניות בכורה משתתפות לבין כאלו שאינן משתתפות. מניות משתתפות מאפשרות למשקיע לקבל גם את החזר ההשקעה שלו וגם את חלקו היחסי ברווחים הנותרים, מה שמכונה לעיתים "כפל הטבה". כתוצאה מכך, המשא ומתן על סוג המניות הופך לאחד השלבים הקריטיים ביותר בהסכמי השקעה, שכן הוא קובע מי ייהנה מהאקזיט במידה והוא יהיה צנוע יחסית.
בנוסף להון המניות של המשקיעים, מבנה ההון כולל תמיד "מאגר אופציות" (Option Pool) המיועד לעובדים. מאגר זה מדלל בדרך כלל את המייסדים עוד לפני הגיוס, והוא מהווה כלי אסטרטגי לגיוס טאלנטים במגזר שבו התחרות על כל מתכנת היא אדירה. השילוב בין מניות בכורה של משקיעים למניות רגילות של מייסדים ואופציות של עובדים יוצר "קפיטליזציה" מורכבת שדורשת ניהול משפטי שוטף ומדויק.
